ראה גם בערך הקודם, 'יחודא-עילאה1'.
ביחודא תתאה מורגש שהקב״ה מחיה את המציאות, והיא חלק ממנו. המציאות קיימת, אך בטילה לאור. וראה עוד ערך 'בטול היש'.
יחודא-תתאה הוא היחוד המתואר באמירת "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד", בו אנו אומרים כי כל מה שהמציאות מורגשת כ'יש' הוא רק גילוי כלפי חוץ ('שם כבוד2') של מדת המלכות דאצילות, והוא באמת 'אחד' בחילוף אותיות – 'ועד'3 (וכן בנצחיות העולם שקיים 'לעד', ניכרת מציאותו האין-סופית של הקב״ה).
יחודא-תתאה הוא היחוד המלוה את היום-יום, בגילוי האלוקות בתוך מציאות העולם, ועל כן "ששת ימים תעשה מלאכה", דיקא.
הערות
-
וראה שם גם לכל ערך זה. ↩
-
כבוד מגיע מדבר חיצוני שרואה את כבודי. ↩
-
שכן 'ועד' הוא חילוף אותיות של המלה 'אחד': האות א' מ״אחד" מוחלפת באות "ו" של "ועד" – בהתאם לשייכות שיש לאותיות "אהו" (אותיות המשך); האות ח' מ״אחד" מוחלפת באות ע' של "ועד" – שכן שתיהן הן מהאותיות "אהח״ע", שה״מוצא" שלהן אחד (מוצא הגרון); והאות ד' רבתי מ״אחד" נעשית ה-ד' ב״ועד". ↩