מרכבה מבטאת בטול, כמו שמרכבה בטלה לגמרי לרוכב שלה. זאת היא מעלת האבות ש״הן הן המרכבה" – היינו שבטלים לקב״ה, והקב״ה רוכב ומנהיג את העולם דרכם.
בנוסף, ישנה 'מרכבת יחזקאל' 'המרכבה' העליונה, עליה ישנה דמות 'אדם' דאצילות (ראה ערך 'עולם האצילות')1. מרכבה זו מבטאת את כך שהקב״ה (זעיר-אנפין, אדם דאצילות) רוכב על העולמות ומנהיג אותן. במרכבה ישנם ארבעה 'פנים': פני נשר, שור, אריה ואדם.
פני שור שבמרכבה
בחסידות מבואר ששרש הנפש הבהמית שבישראל היא מ'פני שור', ועל כן יש להם יכולת לבטל ('מרכבה') את הנפש הטבעית שלהם, וכן 'להנהיג' את ה'אדם העליון'.
המושג שבועי – מרכבה לשכינה
מתוך עניין הבעל תשובה · פרשת ואתחנן · תשפ״ו
מהי בעצם מרכבה? מה היא מסמלת? כבר במדרש מסבירים את חזון ה'מרכבה' (בפרק א' ביחזקאל, שבו כלל לא כתובה המלה מרכבה...) כך שהכוונה היא להסביר איך יש מציאות, יש סוג של עבודה, מתוך בטול מוחלט, שבה אתה רק 'נושא' את האלוקות. אתה לא מפריע, לא מעורב, לא נוכח, ה' פשוט 'רוכב' עליך, אתה מסייע לו, מקדם אותו, זה כל מהותך. במדרש (בראשית־רבה מז, ו) נאמר: "אמר ריש לקיש האבות הן הן המרכבה, שנאמר: 'ויעל אלהים מעל אברהם', (בראשית לה, יג): 'ויעל מעליו אלהים', (בראשית כח, יג): 'והנה ה' נצב עליו'". בחסידות מוסבר, שהכוונה ש'האבות הן הן המרכבה' הכוונה היא שהיה להם איזה בטול גמור, הם לא רצו כלום, התנהגו כמו מרכבה שקשובה לרצון הרוכב עליה ומתנהגת לפיו לגמרי. מאוחר יותר בקבלה, הוסבר שבעצם אדם יכול להיות מרכבה לכל דבר עליון; וכמו שאדם יכול להיות 'מרכבה' לקדושה – הוא יכול גם להיות 'מרכבה' לטומאה. כלומר, לזרוק ת'שכל, להשתעבד לתאוותיו באופן מוחלט, חסר שליטה, מעצורים או מושכלות. קיצור, לעבוד את הטומאה בבטול גמור. בכל רגע, האדם בוחר את מה הוא מקדם בעולם, את מה הוא נושא, למה הוא מרכבה כאשר הוא עובד מתוך התכונות, מתוך הכחות ה'מוטבעים', כאשר הוא לא חושב כל הזמן על מעשיו אלא פועל בטבעיות. מה הטבעיות שלך, את מה אתה משרת בעולם?
הערות
-
ראה תורה אור תרומה ד״ה "מי יתנך", הובא והתבאר במאמר השבועי תרומה תשפ״ה. ↩