יחוד משמעותו לגלות כיצד ה' אחד ומתייחד עם כל המציאות. ה' אחד בא לידי ביטוי בשמות הקדושים בשם הוי', והיותו מהווה ומלך על כל הנבראים בא לידי ביטוי בשם אדנות. יחוד שני שמות אלו יכול להיות בשני אופנים, כאשר שני שילובים אלו מבטאים שני יחודים של הקב״ה והעולמות: אדנות בתוך הוי' (כך: י-א-ה-ד-ו-נ-ה-י) – היחוד העליון (יחודא עילאה) בו המציאות (אדנות) נכללת בה' (הוי'), והוי' בתוך אדנות (כך: א-י-ד-ה-נ-ו-י-ה) – היחוד התחתון בו ה' (הוי') נכנס ומתגלה בתוך המציאות (אדנות).
יחודא-עילאה מבטא כאמור שכל המציאות עולה ונכללת בקב״ה, ובו מורגש כי "אין עוד מלבדו" ממש – והמציאות בכלל לא 'עולה בשם' מולו. והיינו שניכר לעין כל כי המציאות מתהוה בכל עת 'יש מאין'. וראה עוד ערך 'בטול במציאות'.
יחודא-עילאה הוא היחוד בפסוק "שמע ישראל הוי' אלהינו הוי' אחד" – אחד לגמרי בשבע רקיעים וארץ וארבע רוחות השמים1.
יחודא-עילאה הוא היחוד המתגלה בשבת קודש, בו המציאות כולה ועולה להיות עם הקב״ה לבד – ולכן שובתים ממלאכה, מהמציאות.
הערות
-
ראה בערכים אלו באורך ב'שער היחוד והאמונה' בתניא. ↩