הלב והמאמרהמאמר השבועי · חסידות לכל נפש לתרומה

התלבשות

מחוברת המושגים

בקצרה: ׳X מתלבש בY׳ היינו ש-X בא לידי ביטוי דרך Y, כבגדים המתאימים למידת האדם. בהתלבשות העליון מתגלה אך גם מצטמצם, ויכול להיות ׳כלוא בגלות׳. בשונה מ׳השראה׳, שבה הוא שורה ומקיף מלמעלה.

המושג 'התלבשות' או 'X מתלבש בY' הכוונה שX בא לידי ביטוי דרך Y. כמו בגדים שהאדם לובש, שהם מתאימים למידתו והם כלי ביטוי שלו כלפי חוץ.

ולדוגמה: מחשבה-דיבור-ומעשה נקראים 'לבושי הנפש'1 – משום שדרכם הנפש באה לידי ביטוי, במחשבות, בדיבורים ובמעשים.

התלבשות מציינת גם חיבור ויחוד פנימי בין הלובש לנלבש (כמו "ניכרין דברי אמת", משום שהנפש מיוחדת בדיבורה עד שניכרת בו).

אמנם, בשביל שדבר עליון יוכל להתגלות – עליו 'להתלבש' בדבר. אך יחד עם זאת, בהתלבשותו הוא גם 'מצטמצם' ואינו מופיע כפי שהוא מצד עצמו. ולדוגמה: כאשר אדם מדבר – הרי הנפש שלו מתגלה דרך הדיבור, אך יחד עם זאת היא מצטמצמת דוקא לדיבור הזה; כך גם במחשבה – כאשר אני חושב דוקא דבר מסוים ומעמיק בו אני אמנם מגלה לעצמי את המחשבה, אך 'מצמצם' את השכל שלי מהחופש שלו להשיג ולהכיר כל דבר.

מסיבה זו כאשר דבר 'מתלבש' במשהו, הוא יכול להיות 'כלוא בגלות' אצלו, וכמו שיתבאר.

[כל זאת בשונה ממתי שנאמר כי 'X שורה על Y' או השראה – שאז אין הכונה שX מתבטא דרך Y אלא שX 'מקיף' על Y ומקרין עליו אור/תודעה/אוירה מלמעלה. כך שהדבר העליון אינו צריך להצטמצם בשביל להיות בתחתון – אלא הוא 'שורה' עליו ונוכח בו כפי שהוא מצד עצמו.

ולדוגמה ניקח את ההבדל בין 'השראת שכינה' ל'התלבשות ניצוץ מהשכינה':

כאשר השכינה שורה – לדוגמה על כל עשרה מישראל – השכינה אינה מורגשת בגילוי, אך היא מקרינה אוירה של קדושה עליהם. לכן במציאות זו היא אינה יכולה להיות גם ב'גלות' משום שהיא רק 'שורה' מלמעלה ולא 'כבולה' למציאות2.

לעומת זאת, כאשר ניצוץ מהשכינה מתלבש – כמו נשמת יהודי – הרי יש ביהודי גילוי אלוקות, וגילוי של השכינה בפועל, אך יחד עם זה כאשר "גלו לאדום שכינה עמהם" – שכן ניצוץ השכינה מלובש בתוכם. [וכך תתכן 'גלות השכינה']3.]

כך שבעצם כאשר השכינה אינה 'שורה' זה כמו 'לסגור את החלון' לאור השמש, שודאי אינו פועל כלום על אור השמש.

הערות

  1. ראה תניא פרק ד'. ↩

  2. וכמבואר בתניא פרק לה: "והנה כל בחינת המשכת אור השכינה, שהיא בחינת גלוי אור אין סוף ברוך הוא, אינו נקרא שנוי חס ושלום בו יתברך ולא רבוי, כדאיתא בסנהדרין דאמר לה ההוא מינא לרבן גמליאל: אמריתו כל בי עשרה שכינתא שריא; כמה שכינתא אית לכו? והשיב לו משל מאור השמש הנכנס בחלונות רבים כו', והמשכיל יבין:" ↩

  3. ראה בכל זה אגרת הקודש כה, בספר התניא. ↩

במאמרים

  • מי יתנך · פרשת תרומה · תשפ״ה כמו כן התלבשות כללות האור אין סוף בספירות, דוגמת האדם, היא על ידי ה'ראש' – ספירת החכמה, ומשם נמשכת חיות פרטית לכל אחת מהספירות התחתונות יותר.

    התלבשות האור אין סוף בספירות מוסברת כאן דוגמת האדם: דרך ה'ראש', ספירת החכמה, ומשם לספירות התחתונות

  • מן המצר · ראש השנה · תשפ״ז …אז כשניגשים לתפילה הבאה כבר אפשר לעורר בנו את הדבקות באותה השראה של "עובר לעשייתן", אפשר קצת יותר להתבונן ולהתרומם מהמציאות הרגילה, וממילא להתגבר יותר על המניעות וההפרעות בעבודת ה' שלנו...

    המאמר עוסק בהשראה של קדושה מלמעלה, מבחינת 'עובר לעשייתן', וביכולת להמשיך אותה על עצמנו בעבודת ה'

  • כימי צאתך · שביעי של פסח · תשפ״ה אמנם, על אף שלכאורה הגילוי של האור שלמעלה מהתלבשות בעולמות יותר עליון עד שאינו נותן מציאות לעולמות, עדיין ישנה מעלה לאור המתלבש בעולמות כנ"ל – שמתגלה שה' מנהיג את העולם גם כפי שהוא.
  • כל מחלוקת שהיא לשם שמים · פרשת קרח · תשפ״ה במושגים של תורת החסידות, זה נקרא שהאור עובר ב'דרך מעביר' ולא ב'דרך התלבשות'.
  • כי ביום הזה יכפר · יום הכיפורים · תשפ״ה ותרוממך -על ידי סלסול והבהרת ה'שערות' (פרטי ההלכות) נפשו של הלומד מתרוממת למקור התורה, התורה היא התלבשות וגילוי של רצון וחכמת ה' במציאות, אך מקור התורה הוא רצון ה' בעצמו.
  • תקעו בחודש שופר · פרשת כי תבוא · תשפ״ה משמעותה של השראה זו היא שנמשיך ונגלה את השורש – 'האין' של ה', ומתוך כך יתגלה הביטול העצמי של ה'יש', כלומר של הבריאה, ל'אין' של ה'.
  • בעצם היום הזה · פרשת בא · תשפ״ו אך הנביאים, למרות זאת, הצליחו לפעול שתהיה התלבשות – כניסה וייחוד פנימי – בכלי עולם הבריאה, עד ששם הוי׳ יכול היה להיקרא עליהם: ״הוי׳ צבאות״!

מושגים קרובים