עבודה בגשמיות
15 מאמרים בנושא "עבודה בגשמיות"
בענין הנהגת הפשיטות של הצדיק האמת
ממה אנחנו חיים ברגעים שאנחנו לא לומדים תורה?
׳דרך ארץ׳ נדרשת כאן כ׳דרך לארץ ישראל׳: יישוב העולם, המשא ומתן וצורכי הגוף, שנבראו בעשרה מאמרות, הם עצמם נתיב של קדושה. כך עסקו עשרים ושישה דורות, וכך מחיה עצמו הצדיק כשאינו לומד.
אך בעשור
למה הנשמה בכלל נשארת בגוף, ומה יום כיפור מגלה לה?
האכילה היא מזון לנשמה: אנרגיה אלוקית שהסתתרה במאכל נכללת באדם ובאה למפגש פנים בפנים עם ה׳, כילד שחוזר ממסע ארוך לאביו. שלוש מדרגות של מזון נפרשות כאן, מצה, מן וחכמה, ואפילו התענית עצמה מתגלה כמזון.
אך בגורל
למה הנשמה לא יכולה פשוט לשבת בשקט? זו לא גלות, זו שליחות!
ארץ ישראל איננה ״בחינה״ בלבד אלא סלעים ואדמה ממש: ״טובה הארץ מאד מאד״. כמו ליווע״ר שמרים בית מהחלק התחתון, עליית כל העולמות מתחילה דווקא מהעולם הזה, וכל אחד עובד לפי חלקו.
שלח לך אנשים
האם אפשר להיות צדיק גדול ולפחד מהעולם הזה?
למה קריאת־שמע בלי תפילין היא ׳עדות שקר׳? כי היחוד העליון צריך להיכתב על עור בהמה ממש. ובארץ ישראל הגוף והטבע עצמם, כעור הבהמה, אמורים לקיים מצוות מתוך טבעם.
קדושים תהיו
וכי עלה על הדעת שנהיה קדושים כמו ה' עצמו?
ששת ימי המעשה אינם יציאה מעבודת ה׳. בל״ט המלאכות, שכל פעולה בעולם נכללת בהן, מקרבים את החומר אל הצורה, הט״ל של תחיה. מי שיודע שה׳ שוכן בכל דבר, מלאכתו ״תעשה״ מאליה, כיוסף ש״ה׳ מצליח בידו״.
אשה כי תזריע
למה ימי הטהרה של נקבה כפולים? סוד הלימוד לשמה
זו המדרגה השלישית, מדת יעקב: גם בשעת צרכיו ההכרחיים הוא מכוון רק למלא רצונו ית׳ ולא את תאוותו. ״בקש שלום ורדפהו״ פירושו להעלות ולהמתיק את הגבורות שבגשמיות, ולזה מגיעים רק בתורה לשמה.
דבר אל בני ישראל
האם ה' באמת צריך את התרומה שלנו? תלוי איך נותנים.
מצוות ׳שגידולן מן הארץ׳, כמו אתרוג, סוכה וציצית, וכן זהב וכסף המשכן, הן גוש עפר שלא יעלה מעצמו. דווקא בהן צריך לחפש יותר אהבה ויראה, ולתת עליהן שם ה׳ וקדושתו, כדי שיעופו השמימה.
וישמע יתרו
ומה אם דווקא המשיכה שלך לעולם היא קריאה מה'?
לא בורחים מהעולם, אלא לומדים להבחין בין הנצרך למותרות. ״קדש עצמך במותר לך״ פירושו להימנע מה׳יתרון׳, ומכאן שמו של יתרו. העבודה היא לגלות את ה׳ בתוך הצרכים עצמם, בלי להיגרר מעבר להם.
שחורה אני ונאוה
למה הנשמה שבגוף נאה יותר מהנשמות שלמעלה?
׳היום לעשותם׳, דווקא בעולם הזה. כשהנשמה מגלה את ה׳ בדברים הגשמיים, היא מתהפכת ממים מלוחים למים חיים. וכמו באר מכוסה עפר ואבנים, יש להסיר את כיסוי החומריות כדי שאורה ינבע.
מים רבים
דווקא מתוך טרדות הפרנסה אפשר להגיע הכי קרוב לה'
טרדות הפרנסה, ה׳מים הרבים׳ של שעבוד מלכויות, אינן רק מכשול. כמו מי המבול שטיהרו את הארץ והרימו את התיבה, ההשתקעות בחומר מולידה צמא שמביא את הנשמה גבוה יותר מכפי שהייתה לפני ירידתה לגוף.
וספרתם לכם
מה מסתתר בטעם המתוק של התפוח שבידך?
מדובר בתשובה ב׳חכמה תתאה׳, ״בכל דרכיך דעהו״: לדעת את ה׳ בתוך עסקי העולם. ״וספרתם לכם״ פירושו להאיר, מלשון אבן ספיר, את הענינים ששייכים ׳לכם׳ ולזכך אותם, עד שתתגלה בהם האלוקות הפנימית.
הלכות נטילת ידים שחרית
מה הקשר בין נטילת ידיים בבוקר ליציאת מצרים?
הנושא אינו מרכזי כאן, אך הוא נוכח במעשים: הידיים, החמץ, האש והיין. אחרי הכנעת הטבע במצה ובקריעת הים חוזרים לאכול חמץ ומגלים שגם הוא מושגח. והיין יכול להשכיר ולהרדים, או לשמח ולהגדיל דעת.
מי יתנך
איך אפשר להיות אח של הקב"ה, ודווקא מתוך הגשמיות?
״אמצאך בחוץ״: גם מי שתקוע במשא ומתן מוצא את ה׳ דווקא שם. הירידה לפרנסה היא צורך עלייה, ומכוח ה״אחד״ שבקריאת שמע עסקיו נעשים כמו ״קונה שמים וארץ״ של הקב״ה, ומתוך האתכפיא אף זוכה ל״אשקך״.
פדה בשלום
איך יהודי אחד יכול לפדות את הקדוש ברוך הוא?
ה״עוסק״ בתורה הוא כבעל עסק: גם כשהוא אוכל וישן, הכל לשם שמים. ועד ״בכל דרכיך דעהו״, ששומע מה ה׳ אומר לו בתוך הגשמיות עצמה. כך הפיצול בין הגן, העבודה והתפילה נהפך לשלום ואחדות.
יגלה לן טעמיה
האם הלחם שעל השולחן שלך גבוה ממך?
לא בורחים מהאוכל ולא נכנעים לו: בלי אכילה הלב היה נחלש, ובזכותה הוא בוער ׳כרשפי אש׳ והמוח מתבונן בגדולת ה׳. האדם ׳אחור וקדם׳, תלוי בלחם, ובכל זאת מעלה אותו.